ארגון Moneyval, ארגון לקביעת סטנדרטים וביצוע הערכות הדדיות בנושא מניעת הלבנת הון ומימון טרור, אשר פועל מטעם המועצה האירופית, פרסם לאחרונה דו"ח מחקר בנושא עיכוב פעולות פיננסיות ופיקוח על חשבונות בנק. המסמך חוקר ובוחן את המנגנונים במדינות השונות לעיכוב ביצוע פעולות וטרנסאקציות בעקבות הגשת דיווח על פעולה בלתי רגילה ע"י הגורם החייב בדיווח.

במסגרת המחקר פנה הארגון ל-23 מדינות שונות וערך סקר לגבי מנגנון עיכוב הפעולות ואופי התהליך בכל מדינה, לרבות בדיקת מאפיינים כגון משך העיכוב, מנגנון האישור או ההוראה על ביצוע העיכוב, הנזק למוסד הפיננסי, הנזק ללקוח ועוד. מטרת המחקר היא לבדוק עד כמה נפוץ השימוש בכלי זה ע"י היחידות למודיעין פיננסי (FIU's) במדינות השונות, ועד כמה או האם בכלל הוא מסייע לפיקוח על חשבונות או מפריע להתנהלות הפיננסית בין המוסד הפיננסי ללקוח.

עפ"י תוצאות המחקר עולה כי ב-21 מתוך 23 המדינות שהשתתפו במחקר קיימת הסמכות ליחידה למודיעין פיננסי לעכב/לדחות ביצוע פעולה בחשבון. יוצאות הדופן הן גיאורגיה ובריטניה בהן ההסדר שונה במקצת. בבריטניה, קיים משטר ה-"Consent System", אשר קובע כי בסמכותה של SOCA ליזום עיכוב פעולות פיננסיות אך העיכוב עצמו יבוצע לא ע"י ה-FIU אלא ע"י SOCA או נציג רשות אכיפה דומה (מכס ומיסים למשל). אחריותה של ה-FIU היא לתת או לא לתת הסכמה לביצוע פעולה, כלומר, המוסד המדווח מנוע מלעשות כל פעולה אלא אם קיבל הסכמה מפורשת לכך מה-FIU. למעשה, המוסד המדווח מחויב להגיש דיווח על פעולה בלתי רגילה ובו בקשה מובנית לאישור ביצוע פעולות, אחרת המשמעות היא עיכוב אוטומטי. הסכמת ה-FIU נעשית לאחר בדיקת שיקולי SOCA או רשות אכיפה אחרת שביקשה את העיכוב.

בעמודים 11-15 למסמך ניתן למצוא טבלאות השוואה למנגנוני עיכוב הפעולות במדינות השונות. הטבלאות מפרטות, בין היתר, את כמות הכספים שעוכבה בכל מדינה בשנים 2009-2011 ואיזה אחוז היוו הכספים שעוכבו או נעצרו מתוך סך שווי הדיווחים שנמסרו באותה שנה. כמו כן, מוצגות בעמודים אלו טבלאות להשוואת מאפיינים במנגנון העיכוב בכל מדינה (האם יש רשות ערעור, האם היחידה למודיעין פיננסי מוגנת מפני תביעה, האם ההחלטה היא אקט מינהלי וכד') ולהשוואת זמן התגובה שיש לכל FIU להחליט אם לעצור את הפעולות או לא.

בעמוד 19 לדו"ח המחקר ניתן למצוא טבלה המשווה את זמן העיכוב המקסימלי במסגרת סמכות ה-FIU.

 עפ"י ארגון Moneyval, מסקנות המחקר מצביעות על כך כי הרוב המוחלט של המדינות מרוצה מהמנגנון הקיים ורואה במנגנון זה כלי יעיל בפיקוח וחקירה של חשבונות. עפ"י המחקר ב-65% מהמקרים בהם בוצע עיכוב התוצאה הסופית היתה הקפאת הכספים ע"י רשויות התביעה והאכיפה. עם זאת, מציינים בדו"ח כי השימוש בכלי זה אינו נפוץ כל כך ואף נדיר יחסית.

עפ"י רוב, הגורם המיידי אשר מוביל לעיכוב פעולה פיננסית הוא הגשת דיווח על פעולה בלתי רגילה מצד הגורם המדווח, בקשה שהופנתה ל-FIU ממדינה אחרת או בקשה מטעם רשות התביעה או האכיפה.

ממצאי המחקר מבציעים על כך שישנם שני סוגים עיקריים של מנגנוני עיכוב בקרב המדינות - עיכוב לטווח קצר, בו למעשה מסייע המוסד המדווח לרשויות להרוויח זמן על מנת לחקור, ועיכוב לטווח ארוך, אשר כולל לרוב הודעה מסודרת ללקוח ומתן אפשרות ללקוח להוכיח את מקורם החוקי של הכספים.

כמו כן, מצוין בדו"ח כי ברוב המדינות אין נהלים או קריטריונים כתובים מראש לעיכוב ביצוע פעולות וכן אין קביעה מראש לגבי משך העיכוב. ברוב המדינות נובעת ההחלטה לעכב ביצוע פעולות מנתונים נסיבתיים עפ"י כל מקרה ומקרה.

אחת הבעיות העיקריות עליהן דיווחו המדינות היא היעדר מספיק זמן ל-FIU להעריך, לבדוק ולחקור את הנתונים בטרם הוראה על ביצוע עיכוב. במקרים רבים המידע שדווח אינו מספיק ובמקרים נוספים המידע שמועבר מ-FIU במדינה אחרת גם הוא אינו מספיק. גם הגורמים המדווחים במדינות השונות דיווחו במחקר על בעיות מהצד שלהם, כמו למשל, הקושי לספק הסברים ללקוח כאשר יש החלטה על עיכוב פעולה, והעידר הנחיות ספציפיות לגבי נורות אדומות או מקרים מובהקים אשר דורשים ביצוע עיכוב.

בעמוד 36 למסמך ניתן למצוא רשימת "נורות אדומות" לעיכוב ביצוע פעולות, ובסופו של המסמך מפורטות טיפולוגיות ומקרי חקירה שהיו במדינות השונות.

פורסם 2013-10-08